מה באמת? יש קשר בין פרפקציוניזם לחוסר בטחון

כולם מחפשים שליטה, כולם פרפקציוניסטים, ויש כאלה שודאות ושייכות

עומדת מול קבוצות במרבית הימים

אבל משהו לא עובד והיא חוששת מלפתח את העסק העצמאי שלה.

בתוך השיחה בינינו, אחד הדברים שעלו

שאחד המסרים שהיא מקבלת מהסביבה הקרובה

הם כשהיא מרצה היא נהיית רשמית

ולא 'רואים' אותה והיא חושבת שהם צודקים

כי כשהיא מדברת בפומבי היא 'פשוט לא מרגישה אני'

שאלתי אותה האם זה קורה לה גם בשיחות אישיות על הנושא בו היא עובדת?

היא ענתה שכן.

והאמת שזה לא מפתיע.

אנחנו נוטים לראות 'עבודה' כמשהו רציני.

מחייב, מצריך דיוק ורצינות.

ובינינו, מי קבע שככה זה צריך להיות?

אותם מיתוסים ודעות קדומות הזויות שמנהלות אותנו.

זה בסדר כשזו המטרה שלך

אך כשאתה רוצה שיהיה משהוע מעבר,

להיתפס מקצועי ועדיין מישהו שאפשר להתקרב אליו

ושווה לעקוב אחריו ואחרי הרעיונות שלו

חייבים אוטנטיות.

אין אוטנטיות - אין חיבור,

אין חיבור = אין עוקבים = אין כסף/קידום.

הרי גם אתם מתחברים לאוטנטיים, המצחיקים, האמיתיים.

איך מגיעים לזה?

ובכן, צריך לאפשר.

לאפשר לעצמכם לקבוע כללים אחרים

להחליט שדיאלוג עסקי או אישי שמובל על ידך

ובכלל היחס לעבודה

יהיה מגניב, כיפי ותורם לתחושת החופש שלך.

אצלי זה להרכיב פאזל.

פאזל שלי ופאזל אצל המקשיבים לי

של רעיונות, פתרונות, נקודות למחשבה

משהו במילה הזו מחבר אותי לקלילות מאתגרת,

לילדות להנאה.

חפשו את הדבר שלכם ואפשרו לעצמכם לאמץ את התפיסה החדה

לחיי האיפשור שלכם,